במשך החיים אנשים מסגלים לעצמם הרגלים. הרגלים אלו מתבטאים בצורת חשיבה, בפרשנות אישית לסיטואציות שונות ובנקיטת פעולה אוטומטית. אחד מההרגלים הללו הוא דחיית מטלות. לא כולם דוחים את הכול, כלומר: כולם לא דוחים את הכול. אנשים מרשים לעצמם לדחות חלק מן המשימות שמוטלות עליהם גם אם [ובפרט אם] בביצועים אחרים הם זריזים, מדויקים, יעילים וקפדניים.

כשאתם שואלים [לפעמים את עצמכם!]: "איך ייתכן שאדם מסודר כמוך ידחה משימה כזו לרגע האחרון ויזלזל בכסף שלו עצמו, בזמן שלו עצמו, בנוחות שלו ולעתים אף בביטחון שלו ושל היקרים לו?" התשובה היא: "אף אחד אינו מושלם!"

הנטייה לדחיינות מצטרפת לנטייה להתגוננות, וכך אנו מוצאים את עצמנו מסודרים וגם דחיינים, אחראיים וגם מרשים לעצמנו להתפנק וליהנות על אף שיש מטלות חשובות לבצע. ההתייחסות הסלחנית הזו תפסה תאוצה עם הטמעתן של גישות חיוביות כדרך חיים:

–          "תרשו לעצמכם".

–          "צריך איזון בחיים!"

–          "אתם לא חייבים כלום לאף אחד. תעשו מה שטוב לכם".

–          "אף אחד עוד לא אמר לפני מותו: 'חבל שלא עבדתי יותר'…"

העקרונות של הפסיכולוגיה החיובית נועדו להגדיל את אושרנו ולמקד אותנו בצד החיובי של החיים, ולא להניא אותנו מביצוע ומעשייה פרודוקטיבית.  כשאנו מחפים על אי-עשייה בתירוצים מלומדים ואפנתיים, הדבר אינו פותר את הבעיות שיצרנו בגלל הדחיינות!

לדוגמה:

אתם דוחים את חידוש ביטוח הרכב, את עדכון פרטי ביטוח החיים, את הוזלת ביטוח המשכנתא. אתם משכנעים את עצמכם שלא מדובר בסכומים גדולים ובסכנות מוחשיות: "בסדר, אז יש משהו שאני דוחה. מה הבעיה בזה? בסך הכול אני אדם מתפקד ומאורגן". הבעיה היא שבסופו של דבר הדחייה הזו מעיקה עליכם, והתוצאות של נסיעה ברכב לא מבוטח, למשל, עלולות להיות בלתי הפיכות.  האם דחיית הביטוח גורמת לכם אושר? האם זה נכון מבחינה פיננסית ובטיחותית לכם ולמשפחתכם? התירוץ שזה הדבר היחיד שאתם דוחים לא יגן עליכם כשתצטרכו ביטוח ולא יהיה לכם.

באותה דרך תוכלו להבין את הבעייתיות של אם המזניחה את בריאותה ואת הטיפוח האישי שלה. היא מסבירה שהיא מסורה למשפחתה, ושהעבודה גוזלת ממנה את האנרגיות שנותרו בה לאחר הטיפול בבית ובילדים. היא אינה דחיינית בכל הנוגע לבריאותם של הילדים. היא מצחצחת להם שיניים כל ערב, לוקחת אותם לשיעורי העשרה ואינה מאחרת כלל. האם הטיעונים הללו, שלא לומר התירוצים הללו, יגנו עליה מפגיעה בעצמות שחסר בהן סידן? רק התעמלות בונה עצם והשקעה בתזונה לאורך זמן יכולות למנוע שברים.

אם אתם מוותרים לעצמכם ומתרצים את הדחיינות בכך שבסופו של דבר הנכם עושים מעל ומעבר בזמן ביצוע המשימה, אתם דחיינים פרפקציוניסטים.

הפרפקציוניסטים אינם מודים שהם דחיינים. הם מודעים לעובדה שהם רוצים ביצוע מיטבי ודורשים מעצמם את המקסימום, אך כרגע אינם יכולים לבצע את הדברים כפי שהיו רוצים, ועל כן נאלצים לדחות את הביצוע. הם מאמינים שלביצוע חלקי אין כל ערך, ולמעשה אינו בא בחשבון כלל. העובדה שהם דורשים תוצאות מושלמות גם מאחרים רק מחזקת בהם את התחושה שפשרה אינה באה בחשבון.

הפרפקציוניסטים אינם חשים שתהליך זה, המתרחש באופן אוטומטי בתוך ראשם עם פינג-פונג של טענות הגורמות לדחיית הביצוע, הוא סוג של דחיינות.

אתם פרפקציוניסטים? כנראה אתם גם דחיינים מתוחכמים.

כשאתם מסבירים את הדחיינות באילוצים, אתם בעצם אומרים שאין לכם אחריות על מעשיכם. בחיים יש מגוון תקלות ואירועים שאינם בשליטת האדם, ובגלל המציאות הזו מטלות נדחות. אמהות רגילות להסביר איחורים, שכחה ודחיינות בגלל תינוקות חולים, בגלל ילדים שבכו בלילה ובגלל תכניות שמוסדות החינוך הודיעו עליהן ברגע האחרון. דחיינים רבים מוגדרים בספרות המחקרית כ"דחיינים לא-אשמים". הם מרגישים שהדחיינות היא משהו שקורה להם, לא משהו שהם עושים.

–          "בסוף לא יצא לי".

–          "נורא לא נעים לי, אבל לא הספקתי".

–          "מה יכולתי לעשות? לא היה זמן".

–          "ניסיתי, עשיתי כמיטב יכולתי. יש דברים שאינם תלויים בנו".

הגישה של הדחיינים הלא-אשמים היא להעביר את האחריות למעשיהם לגורמים שונים. כל שיחה על שינוי, על לקיחת אחריות, על תכנון או אפילו על כתיבת המטלות שיש לבצע נתקלת בהתנגדות גלויה וחד-משמעית. הדחיינים הלא-אשמים מספרים שהם יודעים בדיוק מה עליהם לעשות ומתי, ושהם עושים הכל כדי שהדברים יתנהלו כפי שתכננו, אבל דברים אחרים קורים, ואין מה לעשות. הדחיינים הלא-אשמים אינם מודעים לדרך שבה הם דוחים ומשהים ביצוע של מטלות, ולדעתם, הבעיה נעוצה בטבעם של החיים ולא בהם.

לעומת הדחיינים הלא-אשמים יש גם דחיינים אשמים – אלו שמתנצלים כל הזמן, שמרגישים רע ושמתביישים על שהגיעו לרגע האחרון בלתי מאורגנים. למתבונן מהצד נראה שהם יפעלו לשינוי המצב, אבל הדבר אינו קורה, והם ממשיכים בדרכם. מדוע? משום שהם נכנסו למערכת של חוסר עשייה וחוסר אמון ביכולתם לעשות משהו.

לדוגמה: אם דחיתם את הגשת השומה בסוף שנת המס, חוויתם טרטור גדול, אי-נעימות, קנסות ובקשות לביטולן. אתם מבטיחים לעצמכם שבשנה הבאה תפעלו כבר מאוקטובר כדי  להגיש את השומה במועד. במציאות קורה דבר הפוך: כשאתם רק חושבים על שומה, אתם חשים את הבטן מתכווצת, והזיכרונות הקשים מהשנה שעברה גורמים לכם מיגרנה בכל פעם שאתם מתחילים למיין ולתייק את הניירת. לא פלא שאתם דוחים שוב את הטיפול בשומה. מה תהיינה התוצאות? בדיוק כמו בשנה שעברה.

דחיינים אשמים עסוקים ברגשות האשמה וברגשות הקשים של הדימוי העצמי שלהם, שנפגע פעם אחר פעם, ולא נותר להם פנאי לביצוע מטלות. הצעות ל"קיצורי דרך" וטיפים להתייעלות אינם מעוררים את התלהבותם. הם מסבירים שאצלם זה משהו רגשי ועמוק שיושב על דברים אחרים, אפילו עוד מהילדות. דחיינים אלו חשים שעיסוק בעשייה גרידא הנו שטחי ואינו מתאים לרמתם הרוחנית הגבוהה, על אף שעיסוק בצד הטכני של החיים מסוגל להוציא אותם ממעגל חוסר העשייה ולבסס את הדימוי העצמי שלהם טוב יותר מכל טיפול אחר!

שימו לב שאינכם מודעים לדחיינות שלכם כבעיה, ושאתם מתייחסים אליה כמציאות שבה אין אדם מושלם, וכל אחד דוחה משהו. אתם משלימים עם הדחיינות שלכם מבלי להיות מודעים להשלכותיה ולמחיר שתשלמו [או כבר משלמים בהווה] בגלל ההרגל לדחות מטלות באופן אוטומטי וברמת מודעות נמוכה.

השאלון הבא נועד להציף את הרגלי הדחיינות שלכם ולהפוך אותם מבלתי מודעים למודעים. לאחר מכן תוכלו לדון עם עצמכם, לקבוע סדר עדיפויות ולבחור באופן מודע מה לדחות ומתי.

לקראת המהלך הבא שלכם כדי לעלות על מסלול העשייה מלאו את השאלון. תוכלו להוסיף קטגוריות שזיהיתם כ"אתרי דחיינות פעילים".

לחצי כאן לשאלון המקוצר לדחיינות>>>

הורידי את השאלון למחשב שלך ע"י לחיצה על קליק ימני > שמירה בשם.

השאלון המקוצר לדחיינים:

כדי לאתר את רמת הדחיינות שלכם ולבדוק עד כמה היא משתלטת על חייכם, דרגו את רמת הדחיינות שלכם במטלות הבאות:

האם צברתם יותר מ- 30 נקודות? אם כן, אתם נוטים לדחות סוגים רבים של מטלות, ובכלל – אתם מעדיפים לא לדחות למחר מה שניתן לדחות למחרתיים.

מחליפים הילוך וחוזרים למסלול:

• באילו תחומים אתם זריזים ויעילים?
• באילו תחומים אתם רגילים לפעול על פי הרגלים של דחיינים?
• באילו תחומים בחייכם אתם פעמים דוחים ופעמים פועלים בחריצות?
• כיצד תוכלו להגביל את הדחיינות כדי שלא תשתלט על תחומים נוספים בחייכם?

________________________________________________________________________________

מאחורי הטיפים: 

הדחיינות אינה הסיבה היחידה שבגללה אינך משיגה את המטרות שלך. למעשה, הדחיינות עצמה יושבת על גישה אופטימית או על גישה פסימית ביחס למסוגלות העצמית שלך, והדרך להתמודד עם הנטייה לדחות דורשת הבנה עמוקה יותר של עצמנו, קבלה והכלה.

אני מזמינה אותך להיות חלק מקבוצת אימהות שמקבלת ממני מידי ארבעה ימים מייל אישי ובו מפגשים מוסרטים, טיפים וכלים ללמוד איך לתכנן את השגרה שלך כדי שתספיקי יותר. אימהות החברות בקבוצת "להיות בזמן" נמצאות איתי בקשר אישי ומקבלות ליווי צמוד לכל התהליך של עיצוב שגרה המתאימה לסגנון החיים שלהן והן יכולות לשאול את השאלות האישיות שלהן ולקבל את התשובות המותאמות להן באופן אישי, ממני.

כל הפרטים על התכנית המיוחדת של להיות בזמן נמצאים כאן. 

אם את רוצה לקבל גם המלצות ממי שעברו את התכנית את יכולה לפנות אלי למייל ולבקש מספרי טלפון של בוגרות התכנית, תקבלי ברצון את הפרטים ותוכלי לשמוע עד כמה התכנית יעילה ומעשית.

שלך,

יעל