•      כבר הבנתם איך לומר לעצמכם שאפשר לדחות.
•      אתם מודעים לפעילויות שאתם נוטים להשהות באופן אוטומטי.
•       אתם מכירים את השעות הטובות שלכם ומתאימים סוגי פעילות לרמת האנרגיה שלכם כדי למנוע בזבוזי זמן.
•      אתם אומרים "לא" לדברים כדי לומר "כן" לדברים חשובים אחרים ולמנוע דחיינות.

מה עכשיו? מה עוד?

כדי לבצע פעולות ולהתמקד בפעולה, עליכם להתרגל לשאול את עצמכם שאלות שיהפכו לשיח האוטומטי שלכם בכל פעם שיש עבודה.

השאלות הן: מה אני רוצה להשיג? מה צריך לבצע כדי שזה יתקדם?

זה הכול.

השאלות האלו שונות מאוד מהשאלה שדנו בה במפגשים הקודמים: "מה לעשות עכשיו". השאלה "מה לעשות עכשיו" מתמקדת בסביבה הקרובה. כשאתם עומדים מול כיור מלא כלים, אתם מחליטים: "עליי לשטוף כלים". אבל אז מקרקרת לכם הבטן, ואתם מחליטים להכין קודם כוס קפה. אין מים חמים, אז אתם ממלאים את הקומקום, ובינתיים, עד שהמים רותחים, אתם מנגבים את השיש, מסמסים, מוציאים את הקפה ואת הסוכר ומבלגנים עוד יותר את המטבח. ייתכן שאתם מתחילים לשטוף כלים כדי להכין ספל נקי… בכל אופן, אתם פועלים מנקודת מוצא של תנאי הסביבה, ולא של הדבר שסימנתם כמטרה שאתם רוצים להשיג עכשיו, היום, בתקופה זו של חייכם.

השאלה "מה אני רוצה להשיג" מציבה את הדברים החשובים באמת בראש סולם העדיפויות ונותנת מקום לערכים בחיי היומיום. אני רוצה בית מסודר; אני רוצה הרגלי בריאות; אני רוצה להשיג שלווה; אני רוצה להשיג חופש כלכלי. מה שלא יהיה, אני רוצה להשיג משהו, ואני מבין שאני צריך לפעול כדי להשיג את זה. הצעדים הבאים יהיו קטעים של סגירת פערים בין המצוי לרצוי. אני רוצה בית מסודר, ולכן אני מתחילה בהדחת כלים; אני רוצה לאכול בריא, ולכן אינני חוטפת קרקר אלא מקדישה זמן להכנת סלט טרי.

כשאנו ממוקדים בסביבה, אנחנו פועלים בדחיפות ובלחץ: הילדים יצאו, המיטות אינן מסודרות, בגדים בכל פינה, פירורים על השיש ועל השולחן, נעלי בית בסלון, מגזינים ואימוניות זרועים סביב. מה אתם עושים? מתחילים להרים, לזרוק לסל, להעיף לכביסה, להתעצבן. כל תנועה נראית לכם כגזל זמן ובזבוז משווע, ואתם רוטנים: "למה הם לא יכולים לשים במקום? למה כל דבר זורקים? כמה זמן חיפשתי את זה, וזה היה כאן! אוףףףף איזו משפחה חסרת אחריות. איך הילדים האלו ילמדו פעם לסדר את החיים שלהם? תמיד אנחנו צריכים ללכת אחריהם ולאסוף ולארגן ולפתור בעיות שהם צריכים לטפל בהן. אנחנו הורים ללא סמכות, והילדים פשוט לא שמים עלינו…" השיח המרגיז הזה יוצר אנרגיה שלילית שאתם צריכים להתחיל עמה יום עבודה. לא בדיוק התנאים הטובים להצלחה!

ההתמקדות במה שאנו רוצים להשיג עושה את ההבדל. במקום להסתכל סביב ולפעול מתוך דחף, אנו פועלים מתוך הבנה ומודעות. גם אם הבית אינו מסודר, אנחנו מסוגלים להשאיר אותו כמו שהוא ולצאת בזמן ברוגע, כי אנו ממוקדים ויודעים שהבוקר מוקדש לעבודה ולא לריצה מטורפת אחר סדר בסלון. הדברים כבר על הרצפה, הם לא יפלו למקום נמוך יותר [J] אלא יישארו שם עד שנחזור. אחרי ארוחה משפחתית אפשר לדון בשלווה בעניין הסדר בסלון ולאמץ הרגלים נוחים לכל בני הבית: אולי תקבעו תורנות של סדרנים מדי ערב או בוקר? אולי אתם מעדיפים שכל אחד יסדר את החפצים שלו כל יום. מה שתחליטו יהיה טוב, כיוון שזו החלטה המבוססת על מבט רחב טווח הכולל את ההישגים שאתם מקווים להשיג בתקופה זו, ולא רק את הרצפה, את הספה ואת השולחן בסלון הביתי. הרחבת המבט מונעת דחיינות, ולא רק מטפלת בבלגן ככשל נקודתי.

מה אתם רוצים להשיג?

הציור שהכנתי בעבורכם כאן מציג מטפורה של בניית אי מבטחים בעזרת חלקי פאזל ששטים סביבכם. הדימוי מציג את המטרות שאתם משיגים לעצמכם כקרקע בטוחה שעליה ניתן לבנות, לזרוע ולחיות. בבסיס הגישה של "ייעוץ לניהול ארגון משפחתי מצליח" עומדת התפיסה שהתארגנות היא הבסיס לערכים, להורות, לזוגיות טובה, לניהול רגשות ולתקשורת חיובית. קשה להיות חיוביים כאשר צריכים לצאת מהבית ומחפשים בקדחתנות בגד מגוהץ. זה על-אנושי לתקשר בנחת כשאתם מפסידים פגישה חשובה בעבודה מפני שמישהו זרק את המסמכים שלכם. רוב ההורים אינם מצליחים להפעיל את הסמכות ההורית הבסיסית שלהם כי הם נגררים לוויכוחים אינסופיים בעניין התורנות בבית, ומי יסדר את החדר, ומדוע אינך לבוש כבר. כשהילד עומד לאחר, ובפרט אם נזפתם בו קשות, אתם משנים את התכניות שלכם ומסיעים אותו בעצמכם לאן שהוא מבקש. הורות מסוג זה גורמת תסכולים וחוסר ביטחון בערכים שאתם מנחילים לילדיכם, למרות הרצון הטוב להיות הורים רגישים, מתחשבים ותקשורתיים.

משימות יומיומיות צריכות להתבצע בלי דרמה: פשוט להיעשות.

אין צורך לבזבז אנרגיה רגשית על בגדים וכביסות, על קניות ועל סדר.

תכנון בסיסי כמוהו כנוהל ידוע מראש של פעילות שלווה.

הרגלים חוסכים זמן של התלבטות ומקצרים תהליכי קבלת החלטות.

סדר וארגון הם תשתית לעולם בטוח וצפוי בעבור ילדיכם.

זה פשוט וזה הכול. רק זה.

הביטו בציור וכתבו על חלקי הפאזל:

מהם החלקים שכבר יש לכם, מהן התכונות שעוזרות לכם לבצע מטלות למרות הנטייה לדחיינות.

כתבו על החלקים הקרובים מה אתם רוצים להשיג ממש בימים אלו, בחודשיים הקרובים.

בחלקים הרחוקים יותר כתבו מטרות רחוקות יותר, ובחלקים שבאופק חלומות מתוקים.

לכל יעד תנו צעד:

מה אפשר לעשות כדי לקדם את העניין? אילו פעולות אתם יכולים לבצע כבר היום כדי להגיע להישג?

תכנון והפתעות

בעולם של התארגנות יש מקום להפתעות, לריגושים ולבלתי צפוי המאפיינים את חיינו. אם אתם תוהים איך זה ייתכן, שאלו את עצמכם איך אתם מגיבים להפתעות בעולם הבלתי צפוי שבו אתם נתונים כרגע.

נניח שבעלך מזמין אותך, הדחיינית, לצאת הערב. הפתעה. איך את מרגישה? להלן תרחיש דמיוני הכולל תחושות ומעשים מעורבים זה בזה:

"קודם כול יפה מצדו. באמת הגיע הזמן, אבל יש לי כל כך הרבה דברים להספיק הערב!" את חושבת על הדברים הרבים שתכננת לבצע, אינך רוצה לאכזב את בעלך, ואתם יוצאים – "זה חיכה כל כך הרבה זמן, שיחכה עוד ערב". הבעיה היא שאתם חיים על הקצה, והדברים שנשארו חייבים להסתיים לפני מחר בבוקר. אתם חוזרים, ואת מנסה לסדר משהו מערמת המטלות. לחץ. "חבל שיצאנו. לא חבל. לפחות הטענתי מצברים. היה עדיף לגמור עם המטלות. זה היה מרגיע אותי יותר מיציאה לבילוי משותף".

ואז את פונה לבעלך ומספרת לו בכנות מה את מרגישה: "אתה יודע מה? בפעם הבאה שאתה רוצה להפתיע אותי, תן לי ערב שקט שבו אוכל לעבוד בשקט ולגמור עם כל הבלתי גמורים שרודפים אחרי לכל מקום!"

איזה מסר אתם מעבירים לבני המשפחה שלכם כאשר אתם מעדיפים לבלות עם הכלים ועם הקניות, עם המסמכים ועם המחשב במקום אתם?

לא המסר שרציתם להעביר, זה בטוח.

התארגנות היא בסיס

בסיס הוא מה שנמצא מתחת לבניין ותומך בו. הוא היסוד. התארגנות תומכת בערכים, במשפחה, ביחסים, ברוחניות. התארגנות תומכת בכל מה שאתם רוצים להביא לחיים שלכם ואינכם מגיעים אליו  בגלל חוסר מקום או פנאי.

אם אתם רוצים לשמוע עוד על התארגנות בגישות ניהוליות מעולם העסקים –

היכנסו לאתר שלי באופן קבוע , וכן הירשמו וקבלו בחינם טיפים מעשיים בתחום ניהול הבית, הודעות על הרצאות וסדנאות והרבה חומר מועיל ואפקטיבי!

_________________________________________________________________________________________

מאחורי הטיפים: 

כמו שנוהגים לעשות בקבוצות תמיכה שונות, אני רוצה לספר לך על עצמי: "קוראים לי יעל זלץ, ואני דחיינית".

• אני אוהבת להשאיר דברים בצורה פתוחה ולסכם עם בעלי בסוף כל שיחה סלולרית – "אז נדבר" ועם הילדים אני סוגרת בהבטחה ש"נהיה בקשר". הכל פתוח, אני אומרת לעצמי, ומרגישה משוחררת וזורמת.
• יהיה מה שיהיה… מה שצריך לקרות יקרה.

מתברר שבעלי והילדים, וגם קולגות אחרים אינם אוהבים להשאיר דברים באופן משוחרר וזורם והם מעריכים דווקא סיכומים סגורים שבהם מילה היא מילה, וסיכום הוא בשחור או לבן, כן או לא. גם אני גיליתי שאני מבזבזת זמן יקר על החלטות, התלבטויות, שיקולים מחדש ורה-ארגון למשימות שהיו צריכות כבר להתבצע. 

 היום אני חולקת איתך את הדרך שאותה עברתי ואת הדרך שאותה אני עוברת יום יום בהתמודדות עם הקול הפנימי שמפתה להשאיר למחר, לדחות, לעשות דברים אחרים ולשנות את התכניות שהיו על הפרק. אינני רוצה להיות מרובעת, אני רוצה להיות גמישה וזורמת, ואני גם רוצה – ולפעמים מרגישה חייבת – להספיק יותר, להספיק עוד, לבצע עוד משהו לפני שיגיע הרגע האחרון. 

פיתחתי כמה איסטרטגיות שעובדות עבור אלפי הנשים ששמעו את ההרצאות שלי ועבור הקבוצה המיוחדת שאני מדריכה באופן אישי – אם את רוצה להיות בזמן, יש לך הזדמנות מיוחדת כעת לקבל את ההדרכה האישית שלי.

הנה כל הפרטים כאן – וההרשמה כאן.

לאחר הרישום והתשלום תקבלי מייל עם שם משתמש וסיסמה ותוכלי להיכנס לקבוצה הסגורה שמקבלת את הליווי האישי שלי כדי להיות בזמן.